פת ילדי תימן, המזרח והבלקן" וגזלת "ספרי קודש, כתבי יד ותכשיטים" אינם יורדים מסדר היום הציבורי, אף שחלפו למעלה משבעים שנה.

הן עדיין מדממות בלב בני המשפחות ובלב אלו אשר יש להם מצפון; והעלבון והתסכול עדיין מבעבעים מתחת לפני הקרקע ועדיין צצים ומאיימים לפרוץ ביתר עוז בעתיד.

מבקש אני להפנות זרקור לסוגיה אשר טרם נבחנה מחקרית והיא: "היכן הייתה ההנהגה של עולי תימן בעת ההיא – הפוליטית, התורנית והאקדמית"?

מהנהגה מגזרית זו ציפיתי שיקומו ויזעקו את זעקת המשפחות הרבות בראש חוצות ובזמן אמת. שהרי אין לי ציפייה מאלו אשר עשו את העוולה בזמן אמת שיתנצלו, שיגנו את התופעה המבישה של סחר בילדים או שמא ח"ו יכירו בטעותם. מי שעשה זאת – לב אנושי רחום אין בו!

במחקר חדש בו אני מצוי בעיצומו בפרק תחת הכותרת: "שתיקת הכבשים" אני מוקיע את אלו ממנהיגנו אשר סייעו בעקיפין או במישרין לתופעה הנלוזה תוך הסתרה, השתקה עד להופעת צווי גיוס רבים בתחילת שנת 1966 לאלו אשר משפחותיהם דווחו שנים רבות קודם כי "נפטרו". אני גם אוקיר תודה לאלו במידה ויהיו לאלו שלא הסכימו עם העוולה ופעלו להפסיקה, אני אבקר את אלו ממנהיגנו אשר "ישבו על הגדר" ולעיתים ייתכן ואמצא כי אין בחלקם כל רבב.

מאחר והיריעה רחבה מדי אפרט קמעא, כמשל, על אודות מנהיג פוליטי מגזרי: ישראל ישעיהו (שרעבי). אין ספק כי היה מנהיג דומיננטי בקרב בני העדה ובמיוחד משנת 1944 ואילך. הוא שירת בתפקידים בכירים בממסד השלטוני ובמפלגה הדומיננטית אז – מפא"י. במחקרי גיליתי כי באופן "מקרי" קודם לשמש ח"כ בפברואר 1951 בסמיכות לדיון במליאה ובוועדת הכנסת לראשונה על חטיפת ילדי תימן וכשר בינואר 1967 עת נערכו דיונים בוועדת השירותים הציבוריים בכנסת על הקמת ועדת חקירה לחקר הפרשייה.
אמנם היו מעט דיונים בעת ההיא עד שנת 1966 במליאת הכנסת אך בהם לא נאמרה מילה וחצי מילה בנושא על ידו, אך גם לאחר שנה זו. הוא התבטא במליאה בשאילתות רבות ושונות (למשל: נגישות סניף דואר וקווי אוטובוס לחולון מקום בו גר, בעיות סוציאליות, חוץ-וביטחון, תנאי שכר לעובדים ועוד).

ישראל ישעיהו כמי שדרש לייצג את עולי תימן מני שנות ה-30 במוסדות המדינה שבדרך והמדינה, ואף עמד על כך שישוריין – לא מצא זמן פנאי להתייחס למכאובי בני עדתו בזמן האמת כשאירעו החטיפות/היעלמויות, וגם לא לאחר שנתגלו ממדי הפרשיה.

אין אנו פטורים מלעשות חשבון נפש פנימי באשר לפרשיות ולא לבקש רק מאחרים שיעשו זאת. ואולם אין בכך כדי לפטור את הממסד הנוכחי מלעשות צדק וחקר האמת עד תום תוך חשיפת מסמכים "חסויים" מטעמי ביטחון המדינה וצנעת הפרט.

מה שקורה לאחרונה עם התנהלות שר הבריאות לגבי גניזת דוח פרופ' גרוטו היא הוכחה ניצחת ש"שיטת הטיוח" ממשיכה לפעול גם בימים אלו. והלא השר עומד בראש רשימה הדוגלת בזכויות האזרח, אזי לאיזה אזרח האג'נדה המפלגתית מתכוונת? הממסד בסופו של יום יחשוף את האמת ביו אם זה מרצון ובין אם זה מכורח.

יש חובה בחשבון הנפש גם באלו מבני העדה הפועלים לקידום/חשיפת הנושאים הרבים ב"פרשיות", באיתור מכנה משותף לפעילותם ולא לעבוד בפיצול – כי פיצול טוב הוא לממסד. אנא הסירו המחיצות והיו לאגודה אחת למען פתרון מכובד של העוולה לבני המשפחות הדואבות שעיניהם כלות, ושלחלקן כבו הן לעולם.