ועדת חקירה – דו"ח הוועדה לבדיקת אירועים כגון דו"ח וינוגרד, בראשות השופט אליהו וינוגרד, עונה במפורש על שלושת המדדים המחייבים התייחסות תקשורתית מובהקת:
א. זכות מלאה של הציבור לדעת.
ב. חובת התקשורת לדווח.
ג. חשיפת כל מהלכי שיקול הדעת, ההתלבטויות ואחורי הקלעים של אופן הכנת הדו"ח (כפוף כמובן להיתרי צנזורה מתחייבים)
השפעות:
א. השפעת התקשורת כמובילה דעת קהל.
ב. פרשנויות ודעות.
ג. התייחסויות בהדגמה והבאת סיפורים אנושיים (במקרה של דו"ח וינוגרד), ראיונות עם הורים שכולים וסיפורים של לוחמים מהשטח המתפרסמים בכל אמצעי התקשורת.
התקשורת כמובילה דעת קהל
במקרה של דו"ח וינוגרד, הקרוי בשמו המלא – דו"ח הוועדה לבדיקת אירועי המערכה השנייה בלבנון, מביאה התקשורת את מרבית עיקרי הדו"ח בפני הציבור כעובדות כתובות.
כמו-כן דואגת התקשורת להוסיף פרשנויות לנאמר (דבר נכון ומתחייב).
ככל שהפרשנות קטגורית יותר, כך יבין הציבור שהנאמר בדו"ח, הוא חמור ביותר.
שיקול הדעת הציבורי בעצם נחרץ עבורו ע"י העיתונאים והפרשנים. היציאה לכיכרות של המוני העם מהווה את המסקנה המתבקשת, אך הלא-כתובה, אותה מנסחת עבורו התקשורת.